הערב השני באינדינגב – קדימה ולמעלה

 

איזה ערב היה לנו אתמול!!
בדיוק כשהשמש שקעה לה ופינתה את מקומה לרוחות הנגב הקרירות, העניינים התחילו להתחמם.
7 שעות מאוחר יותר אמצא את עצמי תשוש ומאובק אחרי הופעה מפוצצת של רייסקינדר, מסתכל ימינה ושמאלה ומבין שהכל נגמר, הבמות חשוכות ונקיות, ותוהה איך כבר הגענו ל-3 לפנות בוקר?! אבל רגע! בואו נתחיל מההתחלה!
18:00 בערב, kids fly עולים על במת הקוף ונותנים את האות – הערב מתחיל ומתמלא בצלילים חלומיים ובאנרגיות גבוהות. אנשים משילים מעצמם את עייפות הצהריים ומתחילים לזרום לבמות. מיד אחריהם sol monk מתיישב על מערכת התופים ונותן סט שמרעיד את אדמת הנגב. גם החיפושיות השחורות מתחילות להתנדנד בחוסר אונים, מאבדות אוריינטציה.
illy המעולים לוקחים פיקוד ומתחילים לנסר, אפילו הפיל על הבמה מניף את החדק למעלה. במתחם האמנים כל האוזניים הזדקרו, ואנשים טיפסו על החומה המפרידה בין המתחם לבמת הפיל, להבין מי מחולל את הבלאגן המדויק הזה. רוקנרול לפנים, גבוה, נמוך, מטלטל. ריספקט לדור הבא של האינדי בישראל.

בשלב הזה של הערב, ראש בראש קשה – האינג'לסי המעולים תמיד מול הילה רוח, עם להקה חדשה, הרבה התרגשות וקול ענק שמאיים לשטח את הדיונות שמסביב. האינג'לסי נתקלים בבעיות בסאונד-צ'ק, שנמשכות קצת לתוך ההופעה. לאט לאט העניינים מתיישרים, וחבורת המלאכים מרעיפה על הקהל את האבק המריר-מתקתק שלהם. עבדכם הנאמן מתחיל להימשך באופן בלתי נשלט אל הקול העצום שבוקע מבמת הפיל. כן, זאת הילה רוח, ואני נשאב ונשאב לשם עד שכבר אין ברירה – אני עומד בעיניים מצועפות ובוהה בתופעת הטבע הזאת, שמרעידה את מעט האספלט שנותר מתחת לרגליים.
לוקח דקה להבין שההופעה הסתיימה, למצוא את העשתונות ולפתוח אוזניים, מה קורה עכשיו??…
הו! יש גיטרה מנסרת באופק הקרוב, ואין ספק – זה גבע אלון – הגבר של חיי.
במופע חדש לרגל צאת האלבום החדש בעברית, גבע עומד חזק, נועץ בנו מבט וגיטרות, לוקח אותנו לסיבוב במחוזות האמריקנה שלו, אבל עכשיו – בעברית! וואלה, זה טוב, וזה מתחזק. יקח לי זמן להתרגל, אבל ככה זה איתי ועם גבע – כל אלבום מתקבל חדש אצלי בזהירות, ואחרי כמה האזנות אני נשאב, נשאב אליו, והוא ממלא לי את החיים במילים ופזמונים.

חזרה לבמת הפיל, בחיי שלא שמתי לב, נחתי והתאוששתי מהערב שעד כה, כאשר צלילים מוכרים ואהובים התחילו למלא את החלל – ג'נגו הנפלא, שכל שיר שהוא מנגן מזכיר לך כמה אתה אוהב אותו ואת המוזיקה שלו, ואיזה השפעה חשובה יש ליוצר המוכשר הזה על המוזיקה בארץ. פתאום נזכר שלפני יותר מעשור, היה לי את האלבום שלו על מיני-דיסק (!), ואיתו הייתי מעביר שמירות ארוכות בצבא. הופעה אנרגטית, עמוקה, משמחת. הלב קפץ. תודה ג'נגו!
אחריו בתור – מוג'הדין. חבל על המילים שלי. כשדבקה, סאמפלרים ומטאל פוגשים את המואזין אלון אבנת, השמיים נפתחים. מוזיקה חזקה ולא מתפשרת, שמכוונת קדימה ולמעלה. ההופעה הארוכה עברה ביעף, לא משחררת אותך לנוח אפילו לרגע.
די, כבר 2 בלילה, הרגליים כואבות, קר, והאף מלא אבק וחול.
אבל אז… רייסקינדר.
כאמור, כל במות האינדינגב כבר הלכו לישון, אפילו החיפושיות השחורות ויתרו על גלגול כדורי הזבל הקטנים, אבל רייסקינדר רק מתחיל, מול מאות צופים ששואגים את המילים ומנענים את הראש והגוף לצלילי הביטים המטריפים האלה. עם אירוח של רם אוריון, וסאונד מפוצץ ומדויק, רייסקינדר סגר יום באינדינגב – יום שישאר איתי לפחות עד שנה הבאה.

תודה אינדינגב.

 

נכתב ע"י בן, חובב מוזיקה וספורט מים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים